אני מנסה להסביר כמיטב יכולתי, ותמיד מרגישה, וגם אומרת, שקשה להבין בלי להתנסות, טיפול מבינים דרך הרגליים. ואין ברירה, צריך לקפוץ למים ולקוות לטוב. זה יהיה יותר מובן ככל שהתהליך יתקדם.

​

ובכל זאת....

 

הנפש שלנו מגינה על עצמה מפני כאב במגוון דרכים. וטוב שכך. מנגנוני ההגנה שלנו מאפשרים לנו לחיות. לא היינו יכולים לתפקד, לאהוב ולשמוח, ובו זמנית להתמודד כל הזמן עם זכרונות טראומטיים ורגעים כואבים.

 

העניינים מסתבכים מכמה סיבות. האחת, שזיכרונות טראומטיים לרוב לא מסכימים להישאר סגורים בקופסאות שבהן נעלנו אותם, ומוצאים את דרכם החוצה, לרוב בדרכים שמזיקות לנו. אחת הדרכים למשל, היא על ידי שחזור חוזר של אלמנטים מהחוייה הטראומטית. כך למשל, אם ניתקל באדם שמוצא את עצמו שוב ושוב במערכות יחסים הרסניות עם נשים (והרבה פעמים בעלות אופי דומה), אחת השאלות שנשאל היא: מה משתחזר כאן?

 

הסיבה השנייה היא שמנגנוני הגנה דורשים תחזוקה, והשקעה אדירה ומתמדת של כוחות, על חשבון דברים אחרים. כמו בכלכלה, עומדת לרשותנו כמות מסויימת של משאבים נפשיים, ואם אנרגייה רבה מושקעת בתיחזוק ההגנות, זה בהכרח יבוא על חשבון אנרגיית חיים והתפתחות.

 

סיבה נוספת היא שהגנות שהתקבעו בשלבים מוקדמים יותר, הרבה פעמים ממשיכות לתפקד גם כשהמציאות השתנתה. אפשר שכילד גדלת בסביבה פוגענית, ופיתחת מנגנון הגנה של ריחוק וקור, על מנת להגן על עצמך מפגיעות. כיום כבר אינך ילד, והעולם מלא אפשרויות לקשרים חדשים ודינמיקות טובות, אבל משהו בך ימשיך לזהות סכנה בקשרים, ולשמור על קור וריחוק מבני אדם, שבתורם, ירחיקו ממך אנשים ויחזקו את התחושה שאנשים הם דבר פוגעני.

 

בכל אלו, אנחנו מדברים כמובן על אלמנטים לא מודעים. לכולנו יש חלקים בנפש, שאינם מודעים לנו עצמנו. כדי להגיע אליהם אנו זקוקים לרוב למבט של אדם אחר, לסביבה פרטית, בטוחה ומוגנת, ולהרבה אמפתיה.

 

התובנה של למה אני כך, ואיך התפתחו בי דפוסי ההתנהגות שאני רוצה כל כך לשנות, היא רק חלק מהדרך. בסרטים יש רגע שבו מבינים, ומכאן והלאה הכל משתנה. בטיפול פסיכולוגי, יש המשך לסרט. ההמשך כרוך בחיפוש משותף והתנסות בדרכי התמודדות חדשות, מתאימות יותר לצרכי המטופל בהווה, ומשרתות יותר את מטרותיו.

 

פעמים רבות כאשר קורה סוף סוף השינוי המיוחל, הוא קורה כאילו מעצמו, בטבעיות, כמו ידיד וותיק שישב על הספה כל הזמן ולא הבחנת בו. פתאום מסתכל אדם אחורה ואומר: בלי ששמתי לב, אחרי שנים ארוכות בהן התחבטתי מה ארצה לעשות כשאהיה גדול, אני כבר בעיצומם של לימודים. בעצם, אני כבר יוצא עם מישהי חדשיים, אחרי ששנים פסלתי נשים כבר בדייט הראשון... מה השתנה? האם האשה הזו שונה בתכלית מכל אלו שלא התאימו בעבר? אולי... אבל סביר שגם משהו בך השתנה, התרכך ונפתח...

 

השינוי לא קורה מאליו, הוא תוצר של עבודה קשה, גם כואבת, ולפרקים נראית סיזיפית. הנפש היא דבר מסתורי וחמקמק. ועם זאת, מסתובבים בינינו לא מעט אנשים שטיפול פסיכולוגי שינה את חייהם, שלא לומר הציל את חייהם.

 

במיתולוגיה היוונית, פנדורה הסקרנית פתחה את התיבה, ומייד השתחררו ועפו החוצה כל הרעות החולות של העולם. האלים, ששמו אותן בקופסה, דאגו לשתול בה גם תקווה. טיפול פסיכולוגי, עם הקשיים שבו, הוא אחד הדברים האופטימיים ביותר שאני מכירה.